(Places to Visit in Kyrenia) מקומות לבקר בקיריניאה

 

קפסוס מארקדיה נחשב כמייסדה של העיר קיריניאה. כמצביא צבאי, הוא הגיע לאזור החוף של קפריסין והביא עימו מתיישבים רבים מערים שונות באח'יה.

 

קארמי נקרופוליס

 

קברים מתקופת עידן הברונזה ( 1800-1900 לפנה"ס) נתגלו בקרבת הכפר קארמי. האתר נותן תמונה מעניינת לגבי היקף פעילות המסחר שנעשתה עם הארצות השכנות בתקופת עידן הברונזה.

 

קברים בצורת חדרים שנתגלו בחפירות ארכיאולוגיות בקרבת הכפר קארמי מתוארכים בין 1900-1800 לפנה"ס. שלד שנתגלה בקבר מספר 6 הוא הדמות העתיקה ביותר שנמצאה עד כה בקפריסין והוא נחשב לסמל לאלת הפוריות. בקבר אחר, אדם נקבר יחד עם חרוזים כחולים ממצרים ו"קמרס" – קערות שנוצרו ע"י הציוויליזציה המינואית שבכרתים. יכול מאוד להיות שמדובר בסוחר שבמסלול שבין צפון קפריסין לסוריה, אשר הביא עימו מזכרות ממסעותיו. חרוזים כחולים נחשבו כמתנה המוענקת למתים. האתר נותן תמונה מעניינת לגבי היקף פעילות המסחר שנעשתה עם הארצות השכנות בתקופת עידן הברונזה.

 

קירסוקבה

 

קירסוקבה ממוקמת באזור שבין הנמלים החדש והישן של קיריניאה אך פתוחה לציבור הרחב לעיתים קרובות. קירסוקבה שימשה את הרומאים כבית קברות לפני כ2000 שנים, ולאחר מכן כאתר חפירות לאבן סיד. במהלך השלטון הביזנטי נוצרים התיישבו באזור הקברים הרומאים. שמה נובע כנראה מהעובדה שזהב נמצא באזור (זהב מיתרגם כקריסוס). אבני הסיד הועברו ע"י סירות ושימשו לבניית טירת ונמל קיריניאה. למען האמת , טירות רומאיות, ביזנטיות, ו-וונציאניות נבנו כולם מאבני סיד ממחצבה זו. המסלול העתיק קיים גם היום, כפי שניתן לראות בכביש הנבנה לתוך האבנים ולמפרץ שמאחוריהן. נוצרים אשר התיישבו באזור המחצבה במהלך התקופה הביזנטית פיסלו מזבח על הצוק. נוצרים שהגיעו מאוחר יותר הגדילו את קבר האבן הישן ובנו את הכנסיה הביזנטית- אגיה מארבה. מחפירות ושרידים של ציורים מהאזור , מאמינים כי הכנסייה נוסדה במאה ה-10. ציורים אלו שוחזרו בחלקם לפני 1974.

 

למבוסה

 

למבוסה (בתרגום-הזורחת), הייתה פעם אזור משגשג, ממוקם במערב צפון החוף של קפריסין. המתיישבים הראשונים של למבוסה במאה ה-13 לפנה"ס היו יוונים, והאזור עבר לשליטה פיניקית במאה ה-8 לפנה"ס. במהלך התקופות הביזנטית והרומית האזור נהנה משגשוג אדיר. ניתן להגיע ללמבוסה בהליכה לאורך חוף מרה מונטה אשר נמצא בלפטה. במהלך התקופה הרומית, בניינים ארכיטקטוריים,כמו התאטרון ואולם התעמלות, נבנו, והאזור הפך לנמל ימי משגשג של העיר לפטה. בעקבות פשיטות ערביות חוזרות ונשנות, תקופת השגשוג נסתיימה במאה ה-13 , כשננטש האזור ממתיישביו. בין השרידים החשובים ניתן למנות את הכתלים, את קברי האבן ואת בריכות הדגים. בריכות הדגים נחצבו בתקופה הרומית: הן מכילות תעלות לשם זרימת מים נקיים פנימה וזרימה של מים מלוכלכים וחמים החוצה. רוב הממצאים בלמבוסה כוללים פריטים יקרי ערך כמו צלחות וכפות אשר רואים אור יום בעקבות חפירה ארכיאולגית דו-שלבית שנעשתה במאה ה-20. רוב הממצאים הללו מוצגים במוזאונים בערים שונות כמו לונדון וניו-יורק. אוצרות אלו כנראה היו קבורות מתחת לאדמה במהלך התקיפות של הפירטים הערבים. כמו רבים מהפריטים הנושאים את חותם האימפריה, הם כנראה ויוצרו בין השנים 627-630.

 

לפטה (לפיטוס)

 

בשל תכיפותן של פשיטות הערבים במאה ה-13, מתיישבי עיר החוף העתיקה למבוסה הקרובה לכפר לפטה, עברו למרגלות ההר והקימו את העיר לפטה של ימינו אנו. ההתיישבות בלפטה התפתחה אף יותר במהלך התקופה הליזיאנית. בנוסף על לפטה, חפירות באזור גילו רמזים של התיישבויות מהתקופה הקתולית, וקברים השייכים לעידן הברזל.

 

כיום לפטה הוא כפר הררי יפהפה ופופולרי הממוקם למרגלות אזור הרי קיריניאה. מיקומו של הכפר הוא מרהיב לכל הדעות, בשל הנופים המרהיבים לים התיכון. האווירה בלפטה היא רגועה לחלוטין עם מעיינות מים טריים העוברים דרך הכפר ומספקים לאזור מים. האזור מוקף במטעי פירות הדר, עצי אורן ופרחי בר הכוללים גם כמה סוגים של סחלבים היחודיים לאזור. לפטה גם ידוע באמנות ובמלאכה שבו, הכוללת כדרות, עיבוד משי ונגרות אשר נמכרים בחנויות קטנות בכפר. כפר לפטה מכיל שילוב של טורקים ואירופאים עם ברים ומסעדות לרוב.

 

כנסיית אנטיפוניטיס

 

הכנסייה ממוקמת 8 ק"מ דרומית לאסנטפה, אחד מהכפרים באזור מזרח קיריניאה. הכנסייה הייתה חלק ממנזר עתיק וחשוב. המבנה הארכיטקטורי שלה אינו נפוץ בקפריסין.

 

כנסיית אנטיפוניטיס נבנתה במאה ה-7 במהלך התקופה הביזנטית. מאמינים כי הכנסייה נבנתה ע"י אמנים מקומיים וזאת בשל המבנה הארכיטקטורי הייחודי שלה. כיום ידוע כי הכנסייה הייתה מרכזו של מנזר רב השפעה. כיפתה מונחת על גבי 8 עמודים עגולים ויוצרת מתומן יוצא דופן. נעשו מאמצים להפריד בין החלק הקרוי במה לבין שאר הכנסייה על ידי החזקת שניים מן העמודים בנפרד מן הקירות. בהתחשב במבנהו הייחודי, מבנה זה הוא אחד מפניני הארכיטקטורה בקפריסין עד יום זה. את האכסדרה, את הקשתות ואת הסדרי המנזר שבחלק הדרומי של הכנסייה הוסיפו הליזיאנים במאות ה-14 וה-15. חלק מן הפרסקו ששרדו הם מקוריים, אחרים נעשו במאה ה-15. בפרסקו המקוריים, מריה מוצגת בין המלאכים גבריאל ומיכאל ומחזיקה ילד. בפרסקו אחרים, גבריאל, אנטוני הקדוש ,סצינת ההטבלה, הקדוש אודוקסיה והקדוש פאול מוצגים. על ציור התקרה המתאר את הכנת הכס, ישו מתואר בתוך מדליון מוקף מלאכים, כשמריה בצד האחד וג'ון המטביל באחר. 12 השליחים והנביאים קיימים גם הם. אנטיפוניטיס משמעו "החייאה של ישו".

 

מנזר בלאפיס

 

מנזר בלאפיס הוא אחת מהדוגמאות יוצאות הדופן של האמנות הגותית. שמו של המנזר כיום בא מן המונח

 ומשמעו מנזר השלום."Abbaye de la paix" הצרפתי

 

המנזר ממוקם לצד הרי קיריניאה.

המתיישבים הראשונים במנזר היו הכמרים ממסדר אוגוסטיאן אשר הגיעו מירושלים. חלקו הראשון של המבנה נבנה בין השנים 1198-1205. רוב חלקי המנזר הקיימים היום נבנו ע"י המלך הצרפתי הוגו ה-3 בין השנים 1267-1284. חדר האוכל והביתנים המפוזרים מסביב לחצר נבנו בתקופת שלטונו של המלך הוגו ה-4 (1324-1359). לאחר שקפריסין נכבשה ע"י העות'מאנים, המנזר ניתן לכנסייה היוונית האורת'ודוקסית. הכנסייה שליד החצר נשמרה במצב הטוב ביותר. הפרסקו האיטלקיים שעל הקירות הקדמיים נעשו במאה ה-15. שני קברי השיש שבחצר שימשו ככיורים לכמרים במשך תקופה מסוימת.

על הדלת שמאחורי הקברים עיטורים של ירושלים, ליזיאן, והממלכה הקפריסאית. חדר האוכל גם הוא מהווה דוגמא לאמנות הגותית שאין כמוהה.

אולמות השינה של הכמרים ותא דין וחשבון נמצאים בקומה העליונה.

 

טירת בופננטו

 

טירת בופננטו (הידועה גם בשם מאה הבתים של ריג'יניה) נבנתה כמגדל צפייה או אולי כבית סוהר, יחד עם הילריון וקנטארה כרשת בטחון כנגד פלישות הערבים. כמו שתי הטירות האחרות, היא שמרה על מעבר הרים חשוב והיו לה קשרי סימון עם שני המבצרים האחרים. הטירה נבנתה על גבעה בגובה 950 מטרים מעל גובה פני הים וממנה ניתן לצפות בניקוסיה ובקיריניאה.

 

כשריצ'רד לב-הארי כבש את קפריסין ב1191, איסק קומנוס, המלך העריץ שכיהן באי, ברח לבופננטו. ב1311, טירת בופננטו הפכה להיות בית סוהר של שני הנסיכים הליזיאנים, שמרין, אחיו של המלך ושוטר המלוכה, ולורד בליין דה איבלין.

בתקופה הווניציאנית, טירת בופננטו נשכחה, כשהטירות שלאורך החוף מילאו תפקיד חשוב יותר בהגנה על האי.

 

הטירה מכילה שני חלקים:

החלק התחתון והחלק העליון. לחלק התחתון כניסה מקושתת. החדרים שממול לכניסה שימשו כאולמות שינה וכמחסנים. ישנו מאגר מים מתחת לחדרים. האמנות של האבן האדומה שבשערי החדרים שייכת לסגנון הביזנטי. מעט מאוד נשאר מהכנסייה שהייתה כאן. בופננטו משמעו מרדנות לרוח. הנוף היפהפה הנשקף מן הכנסייה הוא של הרי טורודוס.

 

המוזיאון לאמנות עממית

 

מבנה מן המאה ה-18 בנמל קיריניאה משמש כעת כמוזיאון. הכניסה הראשית למוזיאון היא מהטיילת של נמל קיריניאה.

בעבר שימש המקום כממגורה, ונתרם למחלקת העתיקות ע"י הגברת לוך. המוזיאון הוא שחזור של בית קפריסאי אותנטי המציג מנהגי נישואין ומגוון עבודות רקמה. בקומת הקרקע מכבשי זית, מחרשה פרימיטיבית, נול, כלי חרס וכלי דיש. בקומה העליונה מבחר של עבודות מסורתיות: קרושה, כיסויי מיטה, מפות, גרביים סרוגות, מגירות עם חריטות ,שמלות כלה ומלתחות הם חלק מהמיצגים.

 

קבר עומר

 

הקברים והמסגד הקטן ממוקמים 5 ק"מ מזרחית לקיריניאה. הקברים נבנו ע"י העות'מאנים בעבור המפקד עומר ועמיתיו אשר נהרגו בקפריסין במהלך הפשיטות הערביות במאה ה-7 במהלך שלטונו של מואיביוה, הח'ליף של אומייד.

המפקד עומר ועמיתיו מצבא מואוויאה נהרגו ונקברו במערה. לאחר הכיבוש העות'מאני, גופותיהם הוצאו מהקבר ונקברו שנית. כמיטב המסורת הקפריסאית, המנזרים הדרווישים שקמו מסביב לקבר כובדו ע"י האורת'דוקסים והמוסלמים כאחד עד לשנת 1974. החלק הפנימי של המנזר נתון בשטיח קיר בגדלים ובצבעים שונים ועליהם מצויירת מכה, שם תוכל למצוא ספרים בשפע על הקבר או על הקוראן.

 

 

מוזיאון הסמלים

 

לשעבר כנסיית ארקנגלוס, כעת משמש כמוזיאון לסמלים הנאספו מקיריניאה וסביבתה. הכנסייה נבנתה ב1860. את מגדל הפעמון שהוסף עשרים שנים מאוחר יותר ניתן לראות מכל מקום בקיריניאה. המוזיאון מקיף מבחר של סמלים המציגים את ההיסטוריה של קיריניאה וסביבותיה. בתוך הכנסייה תמצא שלושה מפסלים המלאים בסמלים ובמיצגים מרתקים, חלקם מהמאה ה-17. את העבודות הדתיות שבמוזיאון ייצאו בידע ובכשרון רב, וזוהי בחירה מצוינת לאלו הרוצים לחקור אמנות והיסטוריה, כמו גם את הארכיטקטורה המרתקת של הכנסייה עצמה.

 

טירת קיריניאה

 

הטירה נחשבה כמגן של העיר כנגד פלישות הערבים במאה ה-7. בדומה לטירת קאנטרה, טירת קיריניאה שיחקה תפקיד מכריע בתקופה הליזיאנית ועברה שחזורים רבים במהלך תקופה זו. הטירה מוזכרת לראשונה בכתבים העתיקים בשנת 1991, כשהמלך ריצ'רד לב-הארי הביס את איסק קומאוס בדרך לכבישת האי.

מחקרים הביאו למסקנה כי הטירה הוקמה בין השנים 11-111 לפנה"ס. החל מהתקופה הרומית בה המערך המבוצר הכיל אבירים חמושים וקשתים. ברם עד כה את התאריך המדוייק בה נבנתה הטירה עדיין לא ניתן לדעת. רוב הסיכויים כי הבניין המרכזי של הטירה נבנה במהלך התקופה הביזנטית במאה ה-7 ולאחר מכן נוספו חלקים במהלך התקופה הליזיאנית והווניציאנית. ידוע כי חלק גדול מהטירה הקיימת קיום נבנה ע"י המלך ג'ון ד'איבלין במהלך 1208-1211 . הטירה ספגה נזק רב כתוצאה מההתקפות הווניציאניות ב1373. כשהווניציאנים כבשו את הטירה ב1489, הם בנו את הביצורים מחדש ולקחו בחשבון את הארטילריה העות'מאנית. בעקבות נפילתה של ניקוסיה ב1570, נכנעו הווניציאנים והעניקו את הטירה לעות'מאנים. הכניסה לטירה היא דרך גשר הבנוי מעל לתעלה רחבה. התעלה הייתה מלאת מים עד למאה ה-14. העיטור הליזיאני של שלושת האריות על השער הפנימי הובא לכאן ממבנה אחר. בתוך הטירה נמצאת כנסייה ביזנטית(סיינט ג'ורג') הנבנתה במאה ה-11. קבר האדמירל העות'מאני סאדיק פשה האלג'יראי, אשר נהרג במהלך כיבוש האי ע"י העות'מאנים ב1570, נמצא גם הוא בטירה.

 

מוזיאון שרידי הספינה

 

נעטן כי הספינה המוצגת במוזיאון שרידי הספינה שבתוך טירת קיריניאה היא שריד הספינה העתיק ביותר בעולם עד כה. היא שייכת לתקופת הממלכות ההלניסטיות שלאחר מותו של אלכסנדר הגדול בסביבות שנת 300 לפנה"ס.

 

לראשונה נתגלתה ע"י צוללן בעומק 3 מטרים והוצאה ע"י חוקרים מאוני' פנסילבניה. מבחנים שנערכו לשקדים שנמצאו בספינה אומרים כי היא משנת 288 לפנה"ס, מבחנים שנערכו למבנה הספינה אומרים כי היא משנת 389 לפנה"ס. אי לכך, הספינה הייתה כבת 80 כאשר טבעה. אין ספק כי כלי השיט טבע במים סוערים מחוץ לקיריניאה לפני כ2000 שנים. גוף הספינה ואורכו 15 מטרים עשוי מאורן ירושלמי מצופה סרט הגנה כנגד תולעת הספינות של הים התיכון. כ-400 כלי חרס שנמצאו על הספינה הועלו עליה ברודוס. פרט לכך, 29 סלעי בזלת נמצאו. ניתן לומר כי הספינה שטה בין הים התיכון לחופים האגניים לפני ששטה לקפריסין וכי מקור האוכל העיקרי של אנשי הצוות היה שקדים.

 

מנזר סורפ מגאר

 

מנזר סורפ מאגאר נוסד לראשונה כמנזר קופטי (נצרות מצרית) בסביבות שנת 1000, והוענק למנהיג המצרי סיינט מאקריוס מאלכסנדריה (309-404). שם נוסף של המנזר הוא מנזר הבתולה מריה. מיקומו בקצה הצוק ובתחילת הגיא הוא ציורי ביותר.

מנזר סורפ מגאר הועבר לארמנים בתחילת המאה ה-15 והפך לנקודת מנוחה של רבים מהצליינים הארמנים בדרכם לירושלים. שימוש נוסף במנזר היה כמקום חופשה לארמנים שחיו בניקוסיה. שרידי המנזר מתוארכים מן המאה ה-19. פאנל עם כיתוב ארמני נמצא בקירות ושיקף את תרבות הקהילה הארמנית של צפון קפריסין. המנזר נוהל ע"י נזירים עד לתחילת שנות ה1900 ושימש כבית ספר ליתומים. המנזר שימש כמקום חופשה לצליינים עד ל1974. המזון היה שקדים.

 

טירת הקדוש הילריון

 

טירת הקדוש הילריון נבנתה בדומה לטירות קאנטארה ובופננטו כחלק ממערך קדם-ההתראה להגנת האי מפני הפולשים הערבים. על פי האגדה, שמה של הטירה הוא שמו של איש קדוש שחי בה במשך שנותיו האחרונות ונקבר בה במאה ה-8. מנזר וכנסייה נבנו על קברו וטירה נבנתה סביב , לאחר מכן.

 

האזכורים הראשונים של הטירה מופיעים ברשומות מ1911. במשך זמן מה הייתה הטירה נקודה אסטרטגית חשובה, אך לאחר מכן הפכה למקום מנוחת הקיץ של האצולה הלוסיאנית. במיוחד לאחר המצאת אבקת השריפה והנשק, החשיבות להגנת קו החוף עלתה, והטירה איבדה מחשיבותה בדומה לטירות קאנטארה ובופננטו. בטירה היו 3 חלקים. חומת המגן מסביב לכניסה הראשית נבנתה ע"י הביזנטים במאה ה-11. החלק התחתון של הטירה היה מגורי החיילים והסוסים. החלק האמצעי הכיל את חדרי השינה המלכותיים, המטבח, הכנסייה ומאגר מים גדול. בכניסה לטירה הייתה תעלה ליזיאנית וחצר במרכזה. האצולה נהגה לבלות באגף המזרחי, המטבח וחדרי היום-יום היו באגף המערבי. הנסיך ג'ון טאוור התגורר בחלק העליון של הטירה. הנוף הפנורמי שנשקף מבעד לחלון המלכה (שנבנה בסגנון גותי) שבקומה השנייה של המגורים המלכותיים היה מעולה.

 

 

 

ורייסי (קאטאלקוי)

 

ורייסי היא התיישבות מן התקופה הניאוליתית. החפירות גילו כי המתיישבים באזור זה הגיעו לקפריסין ממחוז באנטליה ושמו קיליקייה בין השנים 3000-4000 לפנה"ס. כלכלת ההתיישבות נשענה על חקלאות. כלי החרס הם מעבודת יד. הבתים קשורים האחד לשני בתעלות צרות. הקירות עשויים סלעים וחימר רטוב. הגגות עשויים מקני סוף המכוסים בבוץ ובחימר רטוב. בעקבות רעידת האדמה בסביבות שנת 3000 לפנה"ס נטשו האנשים את המקום והתיישבו במקום אחר.